תגובתו של אריה בר למאמר "החידה של שרון"

כיון שאנו עוסקים בנבכי מחשבתו של אדם שלישי, ייתכן שאחד מאתנו או שנינו לא רואים נכונה את כוונותיו.

אני מסכים אתך לחלוטין שבכל המהלך המוצע של ההינתקות אין הערכה פומבית של היום שאחרי, והרי אחרי הכל זה מה שקובע. אני גם מסכים ששרון אינו תמים לחשוב שהטרור ייפסק אחרי הצעד החד צדדי (אלא אם קיבל הבטחה סודית מפורשת ממנהיגים בחמאס, אבל אני איני מאמין בכך).

מה שקשה לי לקבל בטיעונך, ששרון מספיק תמים לחשוב שהפגזה "עיוורת", שתעלה בחייהם של מאות ואולי אלפים, אחרי שנוריד את ההתנחלויות ברצועת עזה ובצפון השומרון, תתקבל בהבנה, בישראל ובעולם, הואיל ואנו את שלנו עשינו.   אבל אפילו אם נניח שכך הוא חושב, הרי בוודאי מבין הוא שאין בכך למנוע עוד טרור. על פי הבנתי, מותם של פלשתינאים חפים מפשע נתפס בקרב הנהגת הטרור כארוע חיובי שמשניא את ישראל על האוכלוסיה שם ועל מדינות העולם, ואשר על כן מקדם את מטרותיהם. אם אני צודק בענין זה, שרון אינו יכול לראות בהינתקות "רשיון להרג".

אם כן, מה הוא מבקש בהינתקות? על כך יש לי תשובה בנאלית. הוא אימץ את רעיונות חלק מהשמאל שבהעדר פרטנר יש, קודם כל, להקהות את עוקצה של הבעיה הדמוגרפית ולהתחיל באזור שבו היא חריפה ביותר. שרון רואה בעיני רוחו את היום שבו ישראל תאלץ להעניק זכות בחירה לכל מי שחי תחת שליטתה. אין לו יומרה לצמצם בדרך זו את הטרור, אלא להקדים תרופה למכה קשה ממנה.

אשר שלאין מעיר:

אכן, הסוגיה היא אינה דעתי או דעתך על הצדק או החוכמה בגישתו של שרון, אלא רק באומד משוער של מחשבתו.

חוששני שאף כי אין הוא נמנה על התמימים, הוא יעדיף את המצב הנוח יותר לאיש-צבא, של מלחמה עם קו חזית ברור.

העולם אינו מרבה להתערב באופן הומני במקומות אחרים , ושרון יכול לחשוב כי יוכל להפסיק את ה"יחס המיוחד" אלינו על ידי "הפסקת הכיבוש".

לטירור שאכן יהיה נוטה להתגבר עוד, הוא מכין תגובה כוחנית שטרם נוסתה עד כה - ומתאימה אולי להלך רוחו.

ההיבט של "הבעיה הדמוגרפית" אכן שייך לכאן, וראוי לחזור אל סוגיה זו. כאן ארמוז, שיש לפנינו "תשובה" ל"דמוגרפיה" בדרך של הנצחת האיבה - אבל כאמור יש לדון על זה בנפרד.

---