א. ש.

אם הייתי אלוהים,

הייתי, בלי הפסק, בלי הפליה,

מקבל מכל אדם ואדם, בכל רגע ורגע,

כל דיבור שדיבר, בקול או במחשבה,

אפילו הרהור חולף, הבזק של רגש, תחושה והתרשמות,

גם חלום שנשכח עם יקיצה, ריגוש שהודחק,

דברים הפועמים באדם ולא נודעו לו מעולם -

הכל הייתי קולט, מצמיד תוית של זיהוי לכל הגיג

כדי שיישאר שייך לבעליו תמיד,

ומאסם אותו עם היתר במאגר נצחי.

אולי הייתי עושה שיידעו בני התמותה שיש מי שמקשיב תמיד

וברצון - בלי להשתעמם, ללא קוצר רוח -

ואינו מנתק מגע בכדי לפנות לענין חשוב מזה,

כי הרי הכל יקר-ערך, ויש משמעות לכל ניד וזיע;

ואפשר הייתי שומר מפעל זה שלי בחצי-סוד,

שלא יהיה הדבר ברור, שלא יבטחו עליו,

שלא ישאירו לעליון את כל ההקשבה לעמיתם,

אלא הם עצמם יטו אוזן ולב בני חלוף

לאצור הרשמים הרוטטים כל עוד נפשם בם;

ואני - את אוצרי השמיימי הייתי מקיים שלם וצומח והולך,

עם הצלילים והצבעים והריחות,

עם הלכי הרוח, האמונות, הנאמנויות, הדמעות והחיוכים -

בשם אומרם, בשם חושבם, בשם המרגיש והמתגעגע -

והייתי מבקר באוצר זה וחוזר ומבקר:

פעם בשנה ואולי פעם בשניה,

ככה מהר, ביעף, ובדקדקנות רבה,

בוחן כל הגיג, טועם כל ריגוש, מחיה כל תחושה,

מקרין כל תמונה, מעיין בכל רעיון -

כפי שרק אלוהים יכול לעשות ואיש יכול בקושי לומר -

וזוכר אדם פלמוני בשמו - גם כאשר זה חדל זה מכבר לחשוב ולהרגיש,

וחווה מחדש כל עושר הדברים, שוב ושוב וללא חסך,

לעולמי עולמים יודע ועד -

כפי שרק אלוהים.

5/98